טיפול בהפרעות חרדה 

​

השיח על לחץ וחרדה נוכח תמיד, וכעת בימי קורונה נראה שהוא רלוונטי יותר ויותר. כשגורמי הלחץ והחרדה מתעצמים ומתרבים והדרכים שהכרנו בעבר להפגת הלחץ (כמו מפגשים חברתיים) הולכות ומתמעטות, רבים מאיתנו, ילדים ובוגרים, חווים חרדה כפי שלא חוו בעבר.

לעיתים החרדה נמצאת אי שם ברקע ומהווה גורם מאיים ומטריד, ולעיתים היא אף גורמת למצוקה גדולה, להימנעויות ולשיבוש מהותי בחיי היום יום.

ישנם סוגים שונים של חרדות וביניהם חרדה חברתית, חרדת בחינות, פוביה ספציפית ועוד. בימים אלו אני פוגשת יותר ויותר גם חרדת בריאות, וחרדה מפני האפשרות להידבק או להדביק אחרים.
בסוגי החרדה השונים, החרדה מאופיינת בתחושות של מתח, דאגה וחוסר אונים וכוללת תסמינים מגוונים של פחד, גם מתוך מחשבה בלבד על הגורם המאיים וללא היתקלות ממשית עמו.
מתוך הניסיון הקליני, למדתי כי הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית מספקת מענה ראוי ונכון לטיפול בחרדה. בהתאם לעקרונות גישה זו אני כוללת בטיפול 3 היבטים עיקריים : היבט פיזיולוגי, היבט קוגניטיבי והיבט התנהגותי.

היבט פיזיולוגי : בזמן חרדה באות לידי ביטוי 2 מערכות מרכזיות בגופנו - המערכת הסימפטטית והפאראסימפטטית. המערכת הסימפטטית תופעל בזמן לחץ ותכלול מאפייני פחד וחרדה פיזיולוגיים אשר כוללים קשיי נשימה, קיפאון, רעד, בחילה, מחסור באוויר, בכי, עילפון, הזעה, לחץ בחזה, נימול, חולשה, כאב בטן, דופק מהיר, שרירים מכווצים וטשטוש בראייה. לעומתה, המערכת הפאראסימפטטית גורמת לכך שהדופק יורד, השרירים רפויים ואנו שוב נרגיש נינוחים. במהלך הטיפול ננסה לחזק את היכולת של המטופל לעבור מהמערכת הסימפטטית למערכת הפאראסימפטטית באופן יעיל ומסתגל ובכך להעצים את תחושת הרוגע ולהפחית את תחושת החרדה.
לשם כך נשתמש בנשימות נכונות ופרוטוקולים של דמיון מודרך אשר יאפשרו את הרגעת המערכות בגוף, ואת הפעלת המערכת הפאראסימפטטית, ובהמשך גם יסייעו בהפעלת מיומנויות קוגניטיביות באופן יעיל יותר. 
חשוב לציין כי לכולנו יש סף אשר בו אנו עוברים ממצב של רוגע ושליטה למצב של חוסר נוחות ואיבוד שליטה. מכיוון שאיננו יודעים מהו הסף הזה ומתי נחצה אותו, מומלץ לתרגל נשימות נכונות ודמיון מודרך במהלך היום וללא קשר לרמות החרדה שלנו. דבר זה מאפשר לנו להישאר באיזון לאורך היום ולהפוך את "מיומנות הנשימות" לזמינה ויעילה יותר בזמן חרדה. 
במהלך המפגשים אנו מתרגלים באופן שוטף נשימות נכונות ופרוטוקולים של דמיון מודרך, באופן אשר יאפשר המשך תירגול בבית.

 
היבט קוגניטיבי : היבט זה כולל הגברת המודעות לפרשנות אירועי היום יום, הבנת האופן שבו משפיעה הפרשנות הזו על הרגשות ועל ההתנהגות בה נבחר, המשגת המחשבות הבלתי מסתגלות ורכישת דפוסי מחשבה יעילים ומסתגלים יותר. 
מתוך ניתוח אירועי היום יום נלמד כי לעיתים הדרך בה אנו מפרשים אירועים וחוויות אינה מקדמת התנהגות מסתגלת אלא מכשילה אותנו וגורמת לעלייה ברמות המצוקה והחרדה. כמו כן נלמד כי באמצעות אימוץ דפוסי מחשבה מסתגלים יותר ניתן להפחית חרדה ולהתמודד עם הקשיים היומיומיים באופן מסתגל ויעיל יותר. 
כדי לעודד אימוץ דפוסי חשיבה מסתגלים יותר ניתן לחשוב על כך שהעולם שסביבנו עמוס בגירויים אשר המוח שלנו אינו מסוגל לקלוט באופן מלא. לכן, המוח מסנן את הגירויים האלו ובוחר להתייחס רק לחלקם. אני מדמה זאת לבמה בתיאטרון כשהבמאי בוחר היכן למקם את הזרקור ומה הוא רוצה להאיר כרגע. כך גם בחיים: המבוגר החרד יכול להאיר את הזרקור על 35 עמיתים לעבודה הניצבים מולו, מסתכלים עליו ובוחנים אותו כשהוא מציג את המצגת, או להתמקד במנהל האוהד שיושב מולו ומהנהן. באותו האופן, הילד החרד יכול למקד את הזרקור במחשבה שמתרוצצת לו במוח שהוא לא מספיק טוב ושיכול להיות שיתבלבל ויגמגם, או למקד את הזרקור במחשבה שלמד כראוי, ושכשהציג אתמול בערב מול אימו עשה זאת טוב, ולכן אין סיבה שעכשיו זה יהיה אחרת. ברגע שנלמד לאמץ דפוסי חשיבה מסתגלים ניתן יהיה להתמודד עם החרדה באופן טוב יותר, להפחית את עוצמתה ולהימנע עד כמה שניתן מפגיעה בתפקוד היום יומי.

היבט התנהגותי : לאחר שרכשנו כלים פיזיולוגיים וקוגניטיביים להתמודדות בזמן חרדה אנו מגיעים לשלב החשיפות. שלב זה מאפשר מפגש הדרגתי, תחילה בדמיון ולאחר מכן במציאות, עם הגורם מעורר החרדה. אנו עורכים מדרג אירועים מעוררי חרדה ומדרגים אותם מהקל אל הכבד. בהתאם לכך אנו עורכים חשיפה לגירוי – בתחילה בדמיון ולאחר מכן במציאות עד שנגיע להתמודדות מסתגלת עם גורם החרדה תוך כדי היעזרות במיומנויות הקוגניטיביות והפיזיולוגיות אשר נלמדו בשלבים המוקדמים יותר של הטיפול.

​

אין ספק כי הפרעות חרדה שונות פוגעות באיכות חיינו ולעיתים אף מונעות מאתנו לנהל אורח חיים תקין ומספק. חוויות יום יומיות הנראות כדבר מובן מאליו עשויות להיות מלוות במצוקה גדולה עבור האדם החרד. יחד עם זאת, ברור כי זו אינה גזירת גורל וכי בעזרת הטיפול המתאים ניתן להתגבר על החרדה, ללמוד כיצד לנהל אותה ולהיות שותפים מלאים בזירות השונות הממלאות את חיינו.

​