טיפול בהפרעות חרדה בקרב ילדים ומתבגרים

​

"לא יכולתי לעמוד מול כולם, הרגשתי לא טוב.....לאט לאט הלכתי הצידה עד שירדתי מהבמה. מיד ברחתי מהאולם ורצתי הביתה".

"הלכנו לרופא השיניים וזה היה סיוט. היינו שם שעה וחצי וכל הזמן הזה הוא בכה ורעד. סגר את הפה. אי אפשר היה להתקרב אליו. אני חשבתי שאני הולכת להתעלף בעצמי".

"לא הצלחתי להתמודד עם זה. הלב שלי דפק כל כך מהר עד שהייתי בטוח שאני הולך להתעלף. התקשרתי לאמא ואבא והם באו לקחת אותי. מאז כבר לא יצאתי יותר לטיולים שנתיים.....".

​

משפטים אלו מהווים חלק קטן בלבד מהתוכן אשר מציף את הפגישות בקליניקה. יותר ויותר ילדים ובני נוער מגיעים לטיפול על רקע חרדה אשר נוכחת בחיי היום יום שלהם וצובעת את חוויותיהם במרחב החברתי, המשפחתי והבית ספרי. לעיתים החרדה נמצאת אי שם ברקע ומהווה גורם מאיים ומטריד, ולעיתים היא אף גורמת למצוקה גדולה, להימנעויות ולשיבוש מהותי בחיי הילד ומשפחתו.

 

ישנם סוגים שונים של חרדות וביניהם חרדה חברתית, חרדת בחינות, חרדה כללית ועוד. בסוגי החרדה השונים, החרדה מאופיינת בתחושות של מתח, דאגה וחוסר אונים וכוללת תסמינים מגוונים של פחד, גם מתוך מחשבה בלבד על הגורם המאיים וללא היתקלות ממשית עמו.

 

מתוך הניסיון הקליני, למדתי כי הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית מספקת מענה ראוי ונכון לטיפול בחרדה. בהתאם לעקרונות גישה זו אני כוללת בטיפול 3 היבטים עיקריים : היבט פיזיולוגי, היבט קוגניטיבי וחשיפות.

​

היבט פיזיולוגי: בזמן חרדה באות לידי ביטוי 2 מערכות מרכזיות בגופנו - המערכת הסימפטטית והפאראסימפטטית. המערכת הסימפטטית תופעל בזמן לחץ ותכלול מאפייני פחד וחרדה פיזיולוגיים אשר כוללים קשיי נשימה, קיפאון, רעד, בחילה, מחסור באוויר, בכי, עילפון, הזעה, לחץ בחזה, נימול, חולשה, כאב בטן, דופק מהיר, שרירים מכווצים וטשטוש בראייה. לעומתה, המערכת הפאראסימפטטית גורמת לכך שהדופק יורד, השרירים רפויים ואנו שוב נרגיש נינוחים. במהלך הטיפול ננסה לחזק את היכולת של המטופל לעבור מהמערכת הסימפטטית למערכת הפאראסימפטטית באופן יעיל ומסתגל ובכך להעצים את תחושת הרוגע ולהפחית את תחושת החרדה.
לשם כך נשתמש בנשימות נכונות ופרוטוקולים של דמיון מודרך אשר יאפשרו את הרגעת המערכות בגוף, את הפעלת המערכת הפאראסימפטטית, ובהמשך גם יסייעו לילד בהפעלת מיומנויות קוגניטיביות באופן יעיל יותר.

​

ראשית, אני מסבירה לילד כי לכולנו יש סף אשר בו אנו עוברים ממצב של רוגע ושליטה למצב של חוסר נוחות ואיבוד שליטה. מכיוון שאיננו יודעים מהו הסף הזה ומתי נחצה אותו, מומלץ לתרגל נשימות נכונות ודמיון מודרך במהלך היום וללא קשר לרמות החרדה שלנו. דבר זה מאפשר לנו להישאר באיזון לאורך היום ולהפוך את "מיומנות הנשימות" לזמינה ויעילה יותר בזמן חרדה.

​

במהלך המפגשים אנו מתרגלים באופן שוטף "נשימות בלון" ופרוטוקולים של דמיון מודרך.

​

נשימות בלון - נשימות עמוקות, כשהילד מניח את ידו על הבטן ומרגיש כיצד היא עולה ומתנפחת כשהוא מכניס אוויר לגופו ואז יורדת כשהוא מוציא את האוויר החוצה. באופן כזה הילד יכול להשתמש בנשימות בצורה נכונה ויעילה ובאמצעות כך להרגיע את עצמו ולהפחית מצוקה.

​

פרוטוקולים של דמיון מודרך – מסע בדמיון אשר מאפשר לילד לבחור לעצמו מקום אמיתי או דמיוני אשר מסייע לו לחוש רוגע וביטחון ובכך להפחית רמות של חרדה ומצוקה. לאחר שאנו מתרגלים זאת מדי שבוע במרחב הטיפולי, ולאחר שהילד מתרגל זאת באופן יומיומי בבית, בזמן חרדה ממשית, הסבירות שהילד יוכל להסתייע בכך בהצלחה היא גבוהה.

פעמים רבות אני נוהגת להקליט את פרוטוקול הדמיון המודרך אותו אנו מתרגלים במפגש, ולשלוח אותו לסלולארי של הילד או של הוריו. במצב זה הפרוטוקול זמין עבור הילד בכל עת שירצה בכך והוא יכול להאזין לו ולתרגל במהלך היום או לפני השינה.

​

היבט קוגניטיבי: היבט זה כולל הגברת המודעות של הילד לפרשנות אירועי היום יום שלו, הבנת האופן שבו משפיעה הפרשנות הזו על רגשותיו ועל התנהגותו, המשגת המחשבות הבלתי מסתגלות ורכישת דפוסי מחשבה יעילים ומסתגלים יותר.

​

ראשית, אני מסבירה לילד את השפעת הפרשנות שלנו על ההתנהגות בה נבחר.

כך לדוגמא – אם שמעתי שיר ואני חושבת שהוא מאוד מגניב, ארגיש שמחה ואושר ואפילו אקום וארקוד בחדר. מצד שני, חברה ששמעה איתי את השיר חשבה שהוא מאוד מיושן וקודר, השיר מאוד העציב אותה והיא בחרה להישאר לבדה בחדר ולא לצאת לבלות עם חבריה. דוגמא זו ממחישה לנו כיצד אותו האירוע יכול לגרור פרשנויות שונות ותגובות שונות. בנוסף, דוגמא זו ממחישה גם את יכולת הבחירה שלנו - החל משלב הפרשנות ועד לשלב ההתנהגות. אנו בוחרים אם להתייחס לשיר כמגניב או קודר, ובהמשך אנו בוחרים גם אם לקום ולרקוד או להסתגר בחדר. מתוך ניתוח משותף של אירועי היום יום של הילד וההתנהגויות בהן בחר, אנו ממשיגים את ההתנהגויות הבלתי מסתגלות ומדגישים ביחד דפוסי התנהגות מסתגלים אותם הוא יכול לאמץ.

​

בתהליך זה הילד לומד כי לעיתים הדרך בה הוא מפרש אירועים וחוויות בחייו אינה מקדמת אותו אלא מכשילה אותו וגורמת לו למצוקה ולחרדה. הילד גם לומד כי באמצעות אימוץ דפוסי מחשבה מסתגלים יותר הוא יכול להפחית את החרדה ולהתמודד עם הקשיים היומיומיים באופן מסתגל ויעיל יותר.

​

כדי לעודד אימוץ דפוסי חשיבה מסתגלים יותר אני מסבירה לילד (וגם למבוגר...) כי העולם שסביבנו עמוס בגירויים אשר המוח שלנו אינו מסוגל לקלוט באופן מלא. לכן, המוח מסנן את הגירויים האלו ובוחר להתייחס רק לחלקם. אני מדמה זאת לבמה בתיאטרון כשהבמאי בוחר היכן למקם את הזרקור ומה הוא רוצה להאיר כרגע. כך גם בחיים: אנו יכולים להאיר את הזרקור על 35 ילדי הכיתה הניצבים מולי, מסתכלים עליי ובוחנים אותי כשאני מציגה את המצגת, או להתמקד בחברה הטובה שלי שיושבת מולי ומחייכת. באותו האופן, אני יכולה למקד את הזרקור במחשבה שמתרוצצת לי במוח שאני לא מספיק טובה ושיכול להיות שאתבלבל ואגמגם, או למקד את הזרקור במחשבה שלמדתי כראוי, ושכשהצגתי אתמול בערב מול אמא עשיתי זאת טוב, ולכן אין סיבה שעכשיו זה יהיה אחרת. ברגע שהילד לומד לאמץ לעצמו דפוסי מחשבה מסתגלים הוא יכול להתמודד עם החרדה באופן טוב יותר, להפחית את עוצמתה ולהימנע עד כמה שניתן מפגיעה בתפקוד היום יומי שלו.

​

חשיפות: לאחר שהילד מצויד בכלים פיזיולוגיים וקוגניטיביים להתמודדות בזמן חרדה אנו מגיעים לשלב החשיפות. שלב זה מאפשר לילד מפגש הדרגתי, תחילה בדמיון ולאחר מכן במציאות, עם הגורם מעורר החרדה. בשיתוף עם הילד, ולעיתים גם עם הוריו, אנו עורכים מדרג אירועים מעוררי חרדה ומדרגים אותם מהקל אל הכבד. בהתאם לכך אנו עורכים חשיפה לגירוי – בתחילה בדמיון ולאחר מכן במציאות עד שהילד מתמודד עם גורם החרדה תוך כדי היעזרות במיומנויות הקוגניטיביות והפיזיולוגיות אשר נלמדו בשלבים המוקדמים יותר של הטיפול.

​

במהלך החשיפות מומלץ להמשיג לילד את התהליך - "עכשיו התמודדת עם אירוע שבעבר נמנעת ממנו. אתה כבר לא נמנע! עלתה בך חרדה והצלחת להתמודד איתה באמצעות הנשימות שלמדנו....". כך הילד מגדיר לעצמו את החוויות שעובר ומפנים אותן כחוויות הצלחה. בהמשך, הילד יוכל להיעזר בהן כבסיס להעצמה והתמודדות עם התנסויות נוספות.

​

אין ספק כי הפרעות חרדה שונות פוגעות באיכות חיינו ולעיתים אף מונעות מאתנו לנהל אורח חיים תקין ומספק. חוויות יום יומיות הנראות כדבר מובן מאליו עשויות להיות מלוות במצוקה גדולה עבור האדם החרד. יחד עם זאת, ברור כי זו אינה גזירת גורל וכי בעזרת הטיפול המתאים ניתן להתגבר על החרדה, ללמוד כיצד לנהל אותה ולהיות שותפים מלאים בזירות השונות הממלאות את חיינו.