טיפול בחרדת בחינות

​

פעמים רבות ניתן לראות כי החברה בה אנו חיים מאופיינת בהישגיות ואף בתחרותיות. הורים רבים חשים כי החל מרגע השתלבותו של הילד בכיתה א' מתחיל מרתון למידה כשכבר מהצעדים הראשונים במערכת החינוך הילד צריך להפגין ידע ויכולות. ההורים המעורבים בתהליך (יש שיאמרו בעל כורחם....) בניסיון לוודא כי ילדם יעמוד בקצב ולא יישאר מאחור, בעצם משמרים את ערך ההישגיות ומשדרים לילד כי זה המצב הקיים אליו הוא צריך להתאים את עצמו.

​

בקרב תלמידים רבים, מרכיב נוסף במציאות זו היא תחושת התחרותיות. בית הספר מגדיר מצטיינים, מעניק פרסים וחיזוקים לציונים הגבוהים, ובכך מלמד את הילד שהוא מתמודד בהשוואה לילדים אחרים, ולא בהשוואה לעצמו בלבד. ברוח זו, פעמים רבות ילד אשר קיבל 80 במבחן יחוש כי הוא לא טוב מספיק. ראשית, מכיוון ש 80 מוגדר כציון טוב, ולא טוב מאוד או מצוין, וייתכן ואינו עומד בדרישת הסף לקבלה לתוכניות שונות בבית הספר. שנית, מכיוון שבהשוואה המדוברת לבני כיתתו ולציונים הגבוהים יותר אשר מקבלים דגש והתייחסות, הוא חש כי לא הצטיין או אפילו כי הוא לא טוב מספיק.

 

במצב זה אין פלא כי תלמידים רבים נמצאים במערכת לחצים אשר הולכת וגוברת ככל שהם מתקדמים במערכת החינוך ומטפסים לכיתות הגבוהות יותר לקראת בחינות הבגרות. הלחץ הסביבתי בשילוב עם הנתונים האישיים של כל תלמיד מסייעים לעיתים בהתגבשות של חרדת בחינות.

 

חרדת בחינות הינו מצב אשר בו מתפתחות תגובות לחץ וחרדה בסיטואציה בה הילד נבחן ומוערך על יכולות וידע. החרדה עשויה להתבטא באופן פיזי וקוגניטיבי אשר פוגמים בתפקודו התקין של הילד (מעתה והלאה בהתייחסות לילד הכוונה היא לילד/ילדה, נער/נערה).

מבחינה פיזית עשויים להתבטא תסמיני חרדה כמו : קשיי נשימה, קיפאון, רעד, בחילה, מחסור באוויר, בכי, עילפון, הזעה, לחץ בחזה, נימול, חולשה, כאב בטן, דופק מהיר, שרירים מכווצים וטשטוש בראייה.

מבחינה קוגניטיבית עשויות לעלות מחשבות כמו : "אני לא טוב מספיק" "לא אצליח להתמודד עם השאלות" "המבחן מאוד חשוב ואם לא אצליח זה יהיה איום ונורא".

​

המצב הפיזי והקוגניטיבי בו נמצא הילד בזמן החרדה מערפלים את היכולת הקוגניטיבית ופוגמים ביכולתו של הילד לממש את הידע והיכולת האובייקטיביים שלו. מעבר למצוקה הקשה שהילד חווה בזמן הבחינה ולפגיעה בהישגיו הלימודיים, פעמים רבות הוא נאלץ להתמודד עם פגיעה גם בתחומי חיים נוספים:

בתחום הרגשי -  סביר להניח כי יחווה תחושות תסכול, חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך וחווית כישלון. לצד תחושות אלו יתכן ויחוש גם בלבול וחוסר יכולת להבין את תסמיני החרדה שחווה בעת המבחן או בסמוך אליו.

בתחום החברתי - יתכן וביטחונו החברתי ירד, הוא יחוש פחות ערך למול חבריו ויתקשה לגלות עניין והנאה בחיים החברתיים.

בתחום ההתנהגותי - יתכן ותחושת הכישלון בלימודים והמצוקה שחווה יביאו לסף תסכול נמוך אשר יתבטא בהתפרצויות זעם, וקושי להמשיך ולתפקד כתלמיד בזירה הבית ספרית.

​

בשל האמור לעיל, אין ספק כי חרדת בחינות היא נושא מהותי אשר משפיע על היבטים שונים בחיי הילד וראוי לקבל התייחסות טיפולית מתאימה.

ראשית, ברגע שהילד מגיע לטיפול אני מתייחסת לתחושות התסכול והקושי המלוות אותו בהתמודדותו מול מצב זה. סביר כי ילד המתמודד עם חרדת בחינות אשר טרם אובחנה יחווה ביקורת רבה, הן מעצמו והן מהסביבה. הפגיעה בציונים ובהיבטים הנוספים בחייו יכולה להחוות על ידיו ועל ידי אחרים כדבר אשר באחריותו וב"אשמתו".

בטיפול, אני מתקפת את תחושות התסכול והקושי, מסבירה מהי חרדת בחינות וכיצד ניתן לאבחן אותה ולהתמודד עימה.

בשלב הבא יש לאבחן את החרדה ולהעריך את עוצמתה באמצעות שאלון חרדת בחינות.    אני נוהגת להשתמש בשאלון מקיף אשר כולל התייחסות לא רק להתנהגות בזמן הבחינה אלא גם להתנהגות טרום הבחינה ולבדיקת הרגלי הלמידה.

​

בהתייחס להתנהגות בזמן הבחינה נבדוק מספר גורמים:

א. מחשבות פנימיות בזמן הבחינה אשר מפריעות לריכוז, לדוגמא "אני חייב להצליח תמיד", "מה יהיה אם אכשל?" "מה יגידו על הציון שאקבל?".

ב. התנהגות המפריעה לריכוז בזמן הבחינה, לדוגמא "אני שם לב לכל מה שקורה מסביב", "אפילו הרעש הקטן ביותר מפריע לי להתרכז".

ג. לחץ זמן בזמן הבחינה, לדוגמא "בשל לחץ הזמן אני פועל במהירות ומתבלבל בתשובות". ד. הפרעות בזכירה בזמן הבחינה עצמה, לדוגמא "אני לא בטוח שאני זוכר נכון".

ה. ביטויים גופניים של חרדה בזמן הבחינה, לדוגמא "אני מזיע יותר מהרגיל", "כואבת לי הבטן".

​

בהתייחס להתנהגות טרום הבחינה ולבדיקת הרגלי הלמידה נתייחס לגורמים הבאים:

א. ארגון הזמן, לדוגמא "אני דוחה את הלמידה עד לרגע האחרון".

ב. מחשבות פנימיות בזמן הלמידה המפריעות לריכוז, לדוגמא "אין לי סיכוי להצליח", "אחרים לומדים מעט ומצליחים יותר ממני".

ג. התנהגות המפריעה לריכוז בזמן החזרה על החומר לבחינה, לדוגמא "אני רואה או שומע טלוויזיה בזמן הלמידה".

ד. צורת הלמידה, לדוגמא "אני מסתפק בקריאת החומר פעם אחת בלבד".

ה. מוטיבציה, לדוגמא "אני רוצה לשפר את הישגיי".

​

התייחסות לתחומים אשר צוינו לעיל מסייעת לנו להעריך ולהמשיג את הגורמים המעוררים את החרדה ומשמרים אותה. במקביל נוכל לגלות גם את נקודות החוזק ולהשתמש בהם – לדוגמא, ילד אשר מבטא תסמינים פיזיולוגיים רבים בזמן הבחינה אך לקראת הבחינה מתארגן כראוי ולומד באופן נכון ומותאם. בהתאם לכך, נבנה תוכנית טיפול מתאימה אשר תספק מענה לנקודות הקושי ותעצים את נקודות החוזק.

​

על פי רוב, תוכנית הטיפול תכלול התייחסות להיבטים הקוגניטיביים ולהיבטים הפיזיולוגיים.

היבט פיזיולוגי : ראשית, אני מסבירה לילד שבדומה לסוגי חרדה נוספים, גם בחרדת בחינות באות לידי ביטוי 2 מערכות מרכזיות בגופנו - המערכת הסימפטטית והפאראסימפטטית. המערכת הסימפטטית תופעל בזמן לחץ ותכלול את מאפייני החרדה הפיזיולוגיים אשר תוארו קודם לכן (רעד, בחילה ועוד). לעומתה, המערכת הפאראסימפטטית גורמת לכך שהדופק יורד, השרירים רפויים ואנו מרגישים חופשיים. הדרך הנכונה לעבור בין המערכות האלו היא באמצעות נשימות. במרחב הטיפולי אנו מתרגלים נשימות עמוקות ואיטיות אשר מאפשרות לגוף להירגע ומאפשרות לילד להפעיל מאוחר יותר מיומנויות קוגניטיביות באופן יעיל. במהלך הטיפול אני נוהגת לשלב דימיון מודרך, אשר מסייע בהפחתת חרדה גם באמצעות נשימה נכונה וגם באמצעות דימיון על מקום אשר בו הילד חש בטוח ומוגן.

היבט קוגניטיבי: בשלב זה אנו מגדירים את האמונות המנחות של הילד ומאתגרים אותן. פעמים רבות, המבחן מעורר אצל הילד מחשבות בלתי מסתגלות כגון –

* אם לא אקבל 100 זה נחשב כישלון – חשיבה המאופיינת בחלוקה דיכוטומית ללא דרך ביניים.

* אני לא יודע את החומר טוב מספיק, לא הספקתי ללמוד את כל מה שצריך – התמקדות בהיבטים השליליים של הלמידה או של המבחן.

* אני בטוח אכשל – ציפייה לתוצאה הגרועה ביותר.

* אם לא אצליח במבחן זה יהרוס לי את כל השנה – חשיבה קטסטרופלית.

* אם לא אצליח זה סימן שאני טיפש – הצמדת תווית שלילית לעצמי.

* תמיד אני לא מצליח במבחנים חשובים – הסקת מסקנות כוללניות, לעיתים תוך התעלמות ממידע חשוב.

* המורה לא מאמינה שאני אצליח, היא חושבת שאני לא חכם מספיק – אמונה שאני יודע מה האחר חושב.

* הייתי צריך ללמוד טוב יותר, זו אשמתי שאני לא יודע את החומר טוב מספיק - ייסורי מצפון מוגזמים והאשמה עצמית.

​

מחשבות כאלו המעסיקות את הילד בזמן מבחן מסיטות את דעתו, מערפלות את חשיבתו ומקשות עליו להתמקד במבחן. במקום שהקשב יהיה מופנה לשאלות המבחן, הקשב של הילד מוסט ומתמקד בחשיבה הלא מסתגלת, והילד נכנס לחשיבה מעגלית ומתקשה לצאת ממנה.

​

במהלך הטיפול אנו עוברים על המחשבות המעסיקות את הילד בשלב הבחינה ומנסים לאתגר אותן ולהמיר אותן במחשבות מסתגלות יותר. כך לדוגמא, אם נתייחס לחשיבה הקטסטרופלית ולאמירה של הילד שאם לא יצליח במבחן זה יהרוס לו את השנה, ננסה להוסיף סימן שאלה לסוף המשפט. האם באמת זה יהרוס את השנה? מה באמת יקרה במידה ויכשל? האם יהיו אפשרויות לתקן? הילד עשוי להיווכח שגם אם יכשל סביר כי יש מועד ב', וגם אם בזה לא יצליח בוודאי יוכל להיעזר בהגשת עבודה שתסייע לו להעלות את הציון ועוד. הילד לומד כי המחשבה המנחה אותו היא לא עובדה אבסולוטית וכי יש אפשרויות נוספות. כעת ניתן לחשוב על המרת המחשבה הזו במחשבה מסתגלת יותר "אם לא אצליח במבחן זה יהיה חבל אבל תהיה לי הזדמנות נוספת לשפר ולהוכיח את עצמי".

​

דוגמא אופיינית נוספת היא הסקת מסקנות כוללניות "תמיד אני לא מצליח במבחנים חשובים". גם כאן נתחיל בהוספת סימן שאלה למשפט. האם באמת הילד תמיד נכשל במבחנים חשובים? האם יש מבחן או בוחן שבכל זאת הצליח בהם בעבר? אם הילד מצליח למצוא בעברו מבחן או בוחן כלשהוא שקיבל בהם ציון מספק, זו הוכחה בשביל עצמו שהוא גם יכול להצליח. במידה ולא הצליח למצוא ניתן לשוחח על תחומים אחרים בהם הצליח להראות שיפור בהישגים ולהשתמש בכך כהוכחה לכך שהדברים הם הפיכים, וגם אם עד כה לא הצלחנו להגיע להישגים משביעי רצון זה יכול להשתנות.

​

מוקד התייחסות נוסף נוגע להתנהגות טרום הבחינה ולהרגלי הלמידה האופייניים לילד. בהתאם למידע אשר נאסף בתחילת הטיפול באמצעות השאלון, חשוב להדריך את הילד ללמידה נכונה ומותאמת עבורו. כפי שתואר קודם לכן, גם כאן חשוב לבדוק את המחשבות המנחות של הילד בזמן הלמידה, לאתגר אותן ולהמיר אותן במחשבות אדפטיביות יותר. כך לדוגמא, במידה ומצאנו כי המחשבה המאפיינת היא "אין לי סיכוי להצליח ולכן אין טעם לנסות", נאתגר את המחשבה ונמיר במחשבה מקדמת יותר "אם אצליח ליישם למידה נכונה הסיכויים שלי להצלחה יהיו גבוהים יותר".

​

בתהליך הטיפולי אני מציגה לילד את עקרונות המיינדפולנס – הפניית הקשב לחוויות ההווה ללא שיפוטיות או ביקורת. בהקשר לתהליך הבחינה אנו מדגישים את החשיבות שיש בהתייחסות למבחן כמנותק מהעבר ומהעתיד (מה למדתי או מה הציון שאקבל) ובהתייחסות לכל שאלה ושאלה כמנותקת מהמבחן כולו (גם אם לא ידעתי כבר שלוש שאלות וכעת אני מגיע לשאלה הרביעית – זו השאלה היחידה שמעסיקה אותי כרגע).

​

בנוסף לכך, כלי טיפולי חשוב בהתמודדות עם חרדה הוא חשיפה, המאפשרת ליישם את הדגשים הפיזיולוגיים והקוגניטיביים אשר תוארו לעיל. במקרה זה עומדים לרשותנו שני סוגים של חשיפות, האחת בדמיון והשנייה במציאות. במסגרת חשיפה בדמיון נוביל את הילד לדמיין שלב אחרי שלב ובאופן מפורט את התנהלותו בזמן הבחינה. בהיותו במרחב הטיפולי המוגן הוא יחווה בדמיונו את מצבו בזמן הבחינה, כולל תחושות הגוף והמחשבות המקשות עליו ומכשילות אותו. בתהליך זה נתמודד ביחד עם תחושות ומחשבות אלו באמצעות הכלים אשר נלמדו עד כה (נשימות, המרת המחשבות למחשבות מסתגלות ועוד) ונייצר חווית מסוגלות והתמודדות אדפטיבית עם הבחינה. אופן ההתמודדות הזה יופעל גם במסגרת החשיפה במציאות, אשר במהלכה נעביר את הדמיון למציאות וניצור סיטואציה המדמה מבחן. חשיפות אלו יכשירו את הילד להתמודדות בזמן אמת ויקלו עליו בהפעלת הכלים שלמד לא רק באופן תיאורטי אלא גם באופן מעשי.

​

לבסוף, ישנה חשיבות רבה גם לעבודה מערכתית – בשיח עם ההורים ועם נציגות בית הספר (בדרך כלל מחנכת הכיתה) נשים דגש על הרחבת ההסתכלות על הילד. פעמים רבות ישנה נטייה להתמקד בקושי ולהזניח תחומים נוספים. לכן, לצד העבודה הלימודית, נעודד גם פיתוח כישרונות ותחביבים בעולמו של הילד אשר אינם קשורים בלמידה או בציונים. דבר זה יאפשר לילד גם הסחת דעת ממוקד הקושי וגם עלייה בתחושת הערך והמסוגלות באמצעות התמקדות והעצמת נקודות החוזק. מומלץ לשלב גם התעמלות גופנית כחלק משגרת היום יום – דבר זה מאפשר פורקן מתח ומוסיף אנרגיה חיובית ומקדמת.

בזירה המשפחתית חשוב לתת מקום לשיח המתמקד גם בתחומי חיים נוספים ולא רק בתפקוד בלימודים ובבית הספר. שיח שכזה יעצים את תחושת הילד שרואים אותו כשלם ולא רק את הקושי, ויאפשר אינטראקציה נעימה ומכילה בין בני המשפחה. הילד יוכל למצוא מקום מפלט בביתו, מקום בו יכול למצוא מנוחה ונחמה מהקושי אשר מלווה אותו.

בזירה הבית ספרית חשוב לייצר אצל הילד תחושת הצלחה ולהעצים אותה – גם הצלחות קטנות יכולות לקדם את הילד ולתת לו תחושה שהוא נמצא בדרך הנכונה. חשוב להדגיש כל הצלחה שהיא ולהשתמש בה ליצירת מעגל חיובי. סביר כי ילד אשר חווה הצלחה, ומקבל פידבק חיובי מהסביבה (מורים והורים) יחווה עלייה בתחושת המסוגלות ועלייה במוטיבציה וברצון להצליח. מצב זה עשוי לקדם למידה נכונה ומותאמת והפעלת המיומנויות אשר עלו במרחב הטיפולי ולהעלות את הסבירות להצלחות נוספות בעתיד.